פסק-דין בתיק ת"א 30175-06

רקע

מונחת לפניי תביעתו של מר אושרי בועז, יליד 1966 (להלן: "התובע") לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו ביום 10.07.05 עת רכבו בעל מ.ר 3940106 התנגש ברכב צד ג' (להלן: "התאונה").

אליהו חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת") היא חברת הביטוח אשר ביטחה את רכבו של התובע בזמנים הרלוונטיים .

התובע פנה לקבלת טיפול רפואי בחדר המיון של בית החולים בילינסון ביום 13.07.05 בשל תלונות על כאב צוואר, גב, חזה ויד ימין. בבית החולים בוצעו צילומי עמוד שדרה גבי וצווארי, צילום חזה וצילומי יד ימין. הצילומים פוענחו כתקינים והתובע שוחרר לביתו באותו היום. בעקבות מעקב רפואי והמשך תלונות בוצעה ביום 02.02.06 בדיקת CT בשורש כף היד בה הועלה חשד לקו שבר בעצם הLUNATE. התובע הופנה לחדר מיון ביום 15.02.06 וידו הושמה בגבס.

שלבי קדם המשפט בתיק זה נוהלו על ידי כב' השופטת מ' שריר שמינתה שני מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה ובתחום כירורגיית כלי הדם. משפרשה כב' השופטת שריר לגמלאות, התיק הועבר לטיפולי לשמיעת ההוכחות. בסיומה של ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 30.05.10 ובה העידו מר אושרי יוסף ומר אושרי בועז, טען ב"כ התובע המלומד כי יש למנות מומחה מטעם בית המשפט גם בתחום השיקומי וזאת לאור החלטת השופטת שריר מיום 02.11.09 ולאור שמיעת עדי התביעה. ב"כ הנתבעת המלומד התנגד נחרצות למינוי שכזה וטען שאין מקום בנסיבות מקרה זה למנות מומחה שיקומי. בסיום הישיבה התרתי לצדדים להגיש אסמכתאות משפטיות באשר למינוי המומחה השיקומי. לאחר שהגישו ב"כ הצדדים טענותיהם באריכות בכתב בצירוף אסמכתאות ולאחר שהוגשו אף תגובות לטענות החלטתי ביום 23.06.10 כי יש מקום למינוי. ביום 23.08.10 הוגשה מטעם ב"כ הנתבעת בקשה לעיכוב ביצועה של החלטת המינוי וזאת עד למתן החלטה בבית המשפט המחוזי בבקשת רשות ערעור על החלטתי זו.

ביום 04.09.10 דחה בית המשפט המחוזי (רע"א 44678-08-10) מפי כב' השופטת ש' ברוש את הבקשה וביום 04.11.10 דחתה השופטת אף בקשה לעיון חוזר. ביום 09.11.10 נבדק התובע אצל המומחה השיקומי אולם חוות דעתו הוגשה רק ביום 01.02.11 וזאת בשל עיכובים בהסדרת התשלום.

אקדים ואומר שמנסיבותיו של תיק זה יש ללמוד שלא בכל מקום בו מתבקש מינוי של מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום השיקומי על הנתבעת להתנגד באופן אוטומטי למינוי כמעין "רפלקס מותנה". מעבר לעיכוב שגורמות ההתנגדות והבר"ע הרי שככל מומחה שמתמנה על ידי בית המשפט גם מומחה שיקומי הוא מומחה מקצועי ואובייקטיבי ואין בעצם הגדרתו כמומחה שיקומי להצביע בהכרח על כי בית המשפט סבור שלניזוק בתיק יש נזק המחייב שיקום ארוך ומסובך. בסופו של יום, בתיק דנן דווקא הכתוב בחוות דעתו של המומחה בתחום השיקומי התגלה כ'כלי-הנשק' החד ביותר לצורך ביקוע טענות התביעה.

לאחר קבלת חוות דעת המומחה והגשת תחשיבי נזק מטעם הצדדים, הצעתי ביום 14.09.11 לצדדים להגיע להסדר פשרה או בהעדר הסדר להסמיך את בית המשפט לפסוק על פי סעיף    4 (ג') לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). בהודעה מטעם התביעה מיום 26.09.11 נכתב כי התובע אינו מקבל את הצעת בית המשפט לפשרה ומשכך קבעתי כי ב"כ הצדדים יגישו את סיכומי טענותיהם בכתב: התובע עד ליום 05.11.11 והנתבעת עד ליום 05.12.11. התובע הגיש סיכומיו ביום 03.11.11. ביום 14.12.11 הוגשה בקשה מטעם הנתבעת לפיה בשל עומס במשרד ב"כ הנתבעת מבוקשת ארכה להגשת הסיכומים עד ליום 18.12.11. ביום 18.12.11 הוגש דרך 'נט -המשפט' מסמך שאינו קשור לתיק דנן ולאחר שהמתמחה בלשכתי הפנה את תשומת לב ב"כ הנתבעת לעניין זה הוגשו לבסוף הסיכומים מטעם הנתבעת ביום 26.12.11.

משהודה ב"כ הנתבעת בחבות לתאונה עוד בקדם המשפט הראשון שהתקיים ביום 08.10.07 אדון לעניין הנכות והנזק בלבד.

הנכות הרפואית

כנזכר לעיל מינתה כב' השופטת שריר ביום 14.03.07 כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה את ד"ר אנקשטיין יורם וביום 06.02.08 מומחה בתחום כלי-דם את ד"ר אמסטרדם אליעזר. ד"ר אנקשטיין כתב בחוות דעתו באשר לחבלה בשורש יד ימין כי בפנייתו הראשונה של התובע לחדר מיון ביום 13.07.05 התלונן על כאב בשורש ידו הימנית. הצילום שבוצע בחדר המיון נמצא תקין והוא שוחרר לביתו, המומחה כותב כי לטענת התובע הוא שהה כחודש ימים בחופשת מחלה ולאחר מכן שב לעבודתו. בירור אשר בוצע על ידי אורטופדים שטיפלו בתובע לאחר מכן העלה חשד לשבר ללא תזוזה בעצם ה-LUNATE בשורש ידו הימנית ולאור זאת ידו הושמה בגבס ביום 15.02.06 ולמשך כשלושה חודשים ומאז לא שב התובע לעבוד. המומחה כותב עוד כי בדיקת MRI אשר בוצעה למעלה משמונה חודשים לאחר התאונה הראתה כי לא חל נמק של העצם או כל נזק מבני אחר לשורש היד. המומחה מציין כי בבדיקה הגופנית שערך לתובע הוא מצא הגבלה קלה בטווח תנועות שורש היד. לאור העובדה שפגיעה בעצם ה-LUNATE עשויה להותיר מגבלה תפקודית קבוע ולמרות ממצאי ההדמיה הדלים כתב המומחה כי מצב שורש היד מזכה את התובע בנכות צמיתה בשיעור 10%, אולם המומחה כתב בחוות דעתו כי מהתיעוד הרפואי שהוצג בפניו עולה שהתובע נחבל בשורש ידו הימנית גם בתאונה אחרת שהתרחשה ביום 11.03.04 וכי בעקבות פגיעה זו פנה התובע פעמים רבות לרופאים בתלונה על כאב בשורש היד וכי תיעוד התלונות נפרש על תקופה של מעל לשנה כאשר הבדיקה האחרונה שבוצעה בגין חבלה זו משנת 2004 היא בדיקת MRI מיום 02.05.05 רק כחודשיים לפני התאונה דנן ועל כן כתב המומחה כי יש להפחית כשליש משעור הנכות בגין מצב קודם. בסיכום כתב המומחה כי הבעיה בשורש כף היד הנובעת מהתאונה דנן שקולה לנכות משוקללת בשיעור 7%. באשר לתלונות התובע על כאבי צוואר כתב המומחה כי ד"ר רובינזון תיעד טווח תנועות מלא בצוואר בבדיקה שערך ביום 13.06.06 ובבדיקה הגופנית שערך המומחה מצא אף הוא טווח תנועות מלא בצוואר וכן מצא כי הבדיקה הנוירולוגית הייתה תקינה ועל כן כתב המומחה כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה בגין כאב הצוואר. באשר לתלונות התובע על נפיחות בשוק ימין כתב המומחה כי בפניית התובע לחדר המיון לא תועדה תלונה בגין כאב בשוק ימין וכי בבירור מקיף שבוצע לאחר מכן ע"י הרופאים המטפלים, נמצא  צבר ורידים אשר פוענח כ-AVM. המומחה כתב כי לאור העובדה שמדובר בפתולוגיה שאינה מתחום התמחותו הוא ממליץ שמומחה בתחום כירורגית כלי הדם יחווה דעתו בעניין.

ד"ר אמסטרדם המומחה בכירורגית כלי דם כתב כי הוא אינו מוצא קשר בין התאונה מיום 10.07.05 לבין הופעת ההתרחבות הורידית ברגל ימין שהופיעה לראשונה כשנה לאחר התאונה. עוד כתב המומחה כי דברים אלה אמורים בייחוד לאור העובדה שבעברו של התובע הוא נחבל במקום זה ולאור העובדה שבמהלך התאונה דנן אין כל עדות או תלונה לפגיעה בשוק רגל ימין. המומחה כתב כי לתובע התרחבות ורידית אולם זו אינה מזכה בנכות זמנית או צמיתה.

לאור חוות דעתם של המומחים ולאחר שהופנו אליהם שאלות הבהרה, הצדדים אינם חלוקים שנכותו הרפואית הצמיתה של התובע היא בשיעור 7%. משלא הוזמנו המומחים להעיד ומשלא מצאתי סיבה לסטות מהכתוב בחוות הדעת אני מעמיד את נכותו הרפואית הצמיתה של התובע בשיעור 7%.

הנכות התפקודית

ב"כ התובע המלומד טען בסיכומיו כי נכותו התפקודית של התובע גבוהה בשיעור ניכר מזו הרפואית: אופי הפגיעה גרם לירידה בתפקודו הן בחייו הפרטיים והן המקצועיים, התובע נדרש לתקופת אי כושר ממושכת אשר במהלכה פוטר מעבודתו בה עבד במשרה מלאה. עוד טען ב"כ התובע כי התובע זומן ע"י המכון לבטיחות בדרכים לבדיקת כשרות נהיגה והמכון פסל את התובע מלנהוג על אופנוע ומשאית ואף הוטלו עליו מגבלות רבות ברישיון הרכב הפרטי- וזו היא עובדה שיכולה ללמד על השפעת הפגיעה בתפקודו של התובע. עוד טען ב"כ התובע כי התובע ניסה לשוב למעגל העבודה, ניסה לעבוד כסדרן גבינות אולם העבודה גרמה להחמרה במצב הרפואי ומשכך נאלץ להפסיקה וכי חרף ניסיונותיו הרבים עד ליום זה טרם מצא התובע עבודה התואמת את כאביו, מגבלותיו וניסיונו התעסוקתי. עוד טען ב"כ התובע כי בעקבות התאונה הפך התובע לנטל על הוריו. הוא הפסיק לשלם להם שכר דירה והוריו נאלצים לממן עבורו הוצאות שונות. ב"כ התובע כתב בסיכומיו (עמוד 3) כי לאור חוסר תפקודו בבית ולאור העובדה כי עד ליום זה טרם הצליח התובע להשתלב במעגל העבודה ולשוב לעבוד במקצועו כנהג משאית הרי  הדבר משול לפסנתרן אשר נפגע באצבעותיו ומשכך ברי כי נכותו התפקודית עולה לאין שיעור על נכותו הרפואית ומגיעה לכ-50% לכל הפחות. לאחר מכן בעמוד 4 לסיכומיו ולאחר שציטט ב"כ התובע המלומד פסיקה לעניין הנכות התפקודית נכתב "ולענייננו, לאור חומרת הפגיעה, מוערכת נכותו התפקודית של התובע בשיעור 30%".

ב"כ הנתבעת המלומד טען בסיכומיו כי יש להגיע למסקנה שלתובע לא נותרה נכות תפקודית כלשהי כתוצאה מפגיעתו בתאונה. ב"כ הנתבעת טוען כי לא ניתן להתעלם מהכתוב בחוות דעתו של ד"ר אמסטרדם בה נכתב כי באופן תמוה פנה התובע להיבדק בחדר המיון רק שלושה ימים לאחר התאונה. עוד טען ב"כ הנתבעת כי בעוד שהתובע ציין בתצהירו שאביו החל לעזור לו רק לאחר התאונה הרי שבעדותו בבית המשפט העיד האב שהוא עזר לבנו כל הזמן מאז שהוא נולד. ב"כ הנתבעת טען עוד כי בחוות הדעת השיקומית נכתב בפרק הערכת צרכים שיקומיים כי מצבו של התובע מאפשר שימוש בתחבורה ציבורית וכן כתב כי התובע יכול לנהוג עצמאית ברכב ובאשר לעזרה וסיוע כתב המומחה כי התובע איננו זקוק לעזרה והוא עצמאי בתפקוד היומיומי. גם בתחום מגורים כתב המומחה השיקומי כי אין צרכים מיוחדים נוכח תקינות תפקודית של מערכת התנועה. ב"כ הנתבעת טוען כי מהראיות עולה בבירור שהתובע מתפקד כאחד האדם ולא נותרה לו כל מגבלה תפקודית ואף העיד התובע בעצמו כי הוא נוהג להשקות את גינתו וכי השתולל ורקד ביום חתונתו וכן אישר התובע שהוא נוהג תדיר ברכב לסידורים. עוד טען ב"כ הנתבעת כי ככל שהתובע סובל ממגבלה תפקודית כלשהי הרי שאין לכך קשר לתאונה דנן אלא לעברו האורטופדי העשיר שכן ביום 11.03.04 עבר תאונת עבודה במסגרת עבודתו כנהג משאית בה נפל על כף ידו וכן ביום 04.08.1993 היה מעורב בתאונת עבודה בה נפגע בברכו הימנית.

על הנכות התפקודית כתב כב' השופט ת' אור  בע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי ואח', פד"י נ"ב (3) 792, 799. כך:

"בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורתופדי, כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך-כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו תשקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך, לעיתים, הנכות התפקודית - דהיינו מידת ההגבלה של פעולות התובע עקב נכותו, אינה זהה לנכות הרפואית. נכות תפקודית, אשר באה להצביע על הפרעה בתפקודו של מי שנפגע גופנית, יכולה אפוא להיות זהה או דומה לנכות הרפואית, וכך בהרבה מקרים. אך היא יכולה להיות גם שונה ממנה.

לאחר שעברתי על חוות דעת המומחים, המסמכים שצורפו לתיק בית המשפט וטענות ב"כ הצדדים ולאחר שהתרשמתי ישירות מהתובע סבורני כי מקרה זה הוא בגדר הכלל שקבע כב' השופט אור שבראשית הציטטה דלעיל בעניין גירוגיסיאן.